קוריאט נ' בע"מ

פסק דין

לפני תביעה לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין תשלומי יתר שנגבו לטענת התובע על ידי הנתבעת בשנים 1994-2004.

התובע ביטח את דירתו באמצעות הנתבעת.

טענות התובע

התובע טוען כי בשנת 1994, הפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת והחל לבטח את דירתו באמצעות חברת ביטוח אחרת, ואולם הנתבעת המשיכה לגבות ממנו את דמי הביטוח באמצעות הוראת קבע.

לטענתו, רק בשנת 2004, לאחר שהנתבעת שלחה לו פוליסה לשם חידוש ההתקשרות, גילה להפתעתו כי במהלך 10 השנים שחלפו, גבתה הנתבעת דמי ביטוח על אף שלא חידש את הפוליסה מאז שנת 1994.

התובע טוען כי לאחר שפנה לנתבעת, הנתבעת הודתה בטעותה והחזירה לו את סכום הקרן בסך של 30,250 ₪ ואולם סירבה לשלם לו את הריבית וההצמדה המגיעים לו לפי חוק. התובע הגיש תביעה זו ביום 28.6.11 וציין כי לא עלה בידו להגיש תביעה במועד מוקדם יותר, מסיבות בריאותיות.

טענות הנתבעת

הנתבעת טוענת כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות לגבי השנים 1993 ועד 2003 וכי דין התביעה להידחות לגופה לגבי שנת 2004. כמו כן טוענת הנתבעת לשיהוי בהגשת התביעה.

הנתבעת טוענת כי אין בעובדה שדירת הנתבע הייתה מבוטחת בשתי חברות ביטוח כדי לגרוע מתוקפה של פוליסת הביטוח היות ואין מניעה על פי דין לעריכת כפל ביטוח.

עוד טוענת הנתבעת כי השיבה את כספי הקרן לפנים משורת הדין וכי התובע התרשל בכך שלא עקב אחרי התשלומים שנגבו ממנו במהלך 10 שנים. אשר על כן סבורה הנתבעת כי התובע מנוע היום מלבקש את הפרשי ההצמדה והריבית. לטענת הנתבעת קיימות תהיות ביחס לתום ליבו של התובע עת בחר להגיש את תביעתו קרוב לשבע שנים לאחר קבלת החזר הקרן וכי טענותיו בדבר מצבו הבריאותי אינן מצדיקות את השיהוי בהגשת התביעה.

בדיון חזר כל צד על טענותיו.

התובע ציין בעדותו כי מעולם לא נאמר לו על ידי הנתבעת כי תשלום הקרן הינו לפנים משורת הדין.

עוד ציין התובע כי הנתבעת לא הייתה רשאית לחדש את חוזה הביטוח באופן אוטומטי ללא דרישה מפורשת מצידו וכי יש בידיו מסמכים משנת 1994 המעידים על החלטתו להפסיק את ההתקשרות עם הנתבעת.

לשם השלמת בחינת טענות התובע הוריתי לתובע בתום הדיון, להשלים לבית המשפט את המסמכים שהוא טוען שיש בידיו ואשר יש בהם כדי לבבס את תביעתו. לנתבעת נתנה הזדמנות להגיב למסמכים שהוגשו.

דיון והכרעה

בכל הנוגע לסוגיית ההתיישנות, הרי שעיון במסמכים שהוגשו על ידי התובע, ובעיקר במסמכים מספר 8 ועד 10, מגלה כי לאורך כל ההתנהלות בין הצדדים לא נאמר לתובע כי הקרן שולמה לפנים משורת הדין. הבדיקה מעלה כי גם כאשר התובע שב ודרש את החזרי ההצמדה והריבית לא נאמר לו בשום הזדמנות, כי הקרן הושבה לפנים משורת הדין.

מן התכתובת בין הצדדים עולה כי הטענה בדבר תשלום לפנים משורת הדין הועלתה לראשונה במכתב מיום 31.03.11 סמוך למועד הגשת התביעה.

מן האמור לעיל אני מסיקה כי בעת ששילמה הנתבעת לתובע את הקרן, בשנת 2004, היא הודתה בחובה כלפי התובע. בנסיבות אלו חל סעיף 9 לחוק ההתיישנות, התשי"ח - 1958 (להלן – חוק ההתיישנות), לפיו משהודה נתבע בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה, ומעשה שיש בו משום ביצוע מקצת הזכות, כפי שהיה במקרה דנן, דינו כהודאה לעניין תקופת ההתיישנות. (לעניין תכלית הוראות סעיף 9 לחוק ההתיישנות ראו 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"ע נ' אחים דוניץ בע"מ ואח' (פורסם במאגרים, 19.4.12).

אשר על כן אני דוחה את טענת ההתיישנות.